ארבעת המינים בדרך לרוחניות

לארבעת המינים טעם וריח והם מציינים את חמשת החושים של האדם שבהם הוא חווה ונהנה מהעולם הזה. האדם שמחפש את משמעות החיים ושואל את עצמו שאלות מהותיות על סיבת הקיום שלו ייעודו ומטרתו לרוב מוצא את עצמו כיוצא דופן בחברה למרות שיכול להיות אדם חברותי ביותר, הוא ימצא את עצמו שלא מסוגל לאהוב אחרים ואף ירגיש סלידה חזקה מהם. יחד עם זאת, הוא מרגיש מבפנים את החשיבות העליונה שיש לקשרים בין בני האדם ובידיעה שאינו מסוגל לעשות משהו בדבר הוא פונה לכוח עליון שיעזור לו, שייתן לו את היכולת להשתנות ולאפשר לו להרגיש את האחר.

האדם בדרך הרוחנית עובר שלבים ומצבים מסוימים בהתפתחות שלו וכל מטרת התהליך הוא להגיע ל-'ואהבת לרעך כמוך'. משנאת הזולת עד לאהבה, ממש כמו שאתה אוהב את עצמך. המנהג בסוכות לאגד את ארבעת המינים ולנענע אותם חזק יחד הוא סמל לרצון החזק של האדם המבקש ומתחנן לבורא שייתן לו את להתחבר עם כל האחרים בכל עומק ליבו.

להכיר את מצוות ארבעת המינים: מי הם, איך נוטלים אותם ועוד…

ארבעת המינים מתחלקים לטעם וריח, טעם ללא ריח, ריח ללא טעם וחוסר של שניהם – ללא טעם וריח. כך גם סוגי המצבים שעובר האדם בדרכו הרוחנית. הטעם מסמל את הרגש באדם והריח מסמל את השכל וכך האדם לפרקים מוצא בדרך הרוחנית גם טעם וגם ריח כלומר האדם מחשיב את הרוחניות בכל ליבו ושכלו כדבר הכי חשוב, למצב הזה המקובלים קראו "אתרוג". למצב ה"לולב" קראו המקובלים שלאדם יש טעם כלומר יש הרבה רגש לרוחניות אבל אין ריח כלומר אין הבנה בתהליך ההתפתחות הרוחנית. מצב הדס המקובלים קראו לאדם שהוא מבין הכול היטב בשכל והכול מובן לו רק אין טעם הוא לא מצליח להרגיש שום דבר מכל מה שמבין בשכל. מצב ערבה המקובלים קוראים לאדם שלא מבין בשכל ולא מרגיש חשיבות בליבו לרוחניות.

המקובלים אומרים שהאדם חווה כל פעם את אחד המצבים ולא צריך להתרגש יתר על המידה כי אלו מצבים חולפים ושבים בתהליך ולא צריך להתייחס יותר מידי לרגשות שעולים בכל מצב ומצב גם אם אנו לא מוצאים תמיד בדרך טעם או ריח, העיקר לכוון את עצמנו ישר לבורא ודווקא איחוד של כל המצבים יחד הם שגורמים לנברא את התענוג האמיתי, שהוא מתגבר על כל המצבים ללא תנאים.