אסונות טבע האדם

כשחשבתי על המושג אסון טבע מיד רצו לי מחשבות על הוריקנים, רעידות אדמה, שיטפונות וצונאמי, אבל אסון טבע בהחלט יכול להיות אדם שלא מצליח לחיות את חייו בשלום עם עצמו, עם טבעו. הרי אנחנו חלק מהטבע ואם אנו לא זורמים עם הטבע שלנו לרוב נמצא את עצמנו חוטפים מכות מכל כיוון ולא נבין בכלל למה כל זה מגיע לנו. 

כשמתבוננים היום באנושות רואים שההתנהלות שלה הפכה להיות קיצונית והפוכה מכוונות המשורר. אלוהים ברא אותנו כדי שנהנה משפע של טוב ועונג מכל הבריאה שברא. התפתחות האדם במשך האבולוציה הארוכה הגיעה היום לשיא והשלימה את כל המסלול המתוכנן מראש, הגענו לסוף התפתחות האגו שלנו. בשנה האחרונה חווינו על בשרנו איך כל מה שאנו עושים, כל הרגלינו וכל המהות שלנו הגיעה למבוי סתום. אנו נמצאים עם הפנים מול  הקיר ומתחילים להבין שהמסלול בו צעדנו מוביל אותנו לדרך ללא מוצא. 

כל אותם אסונות טבע שאנו רואים, מכות גלובליות בכל העולם, הם בעצם השתקפות שלנו בני האדם. הפנימיות שלנו סוערת, קיצונית ולא הרמונית עם הסביבה. במשך התפתחות הטבע שלנו, הרצון ליהנות, להיטיב עם עצמנו הפך להיות מושא תאוותינו מבלי לשים לב שבכך אנו בעצם מזיקים לזולת, מנצלים ועושקים ממנו את כל הטוב שמגיע לו. ההתפתחות האגואיסטית שלנו הביאה אותנו לפירוד מוחלט אחד מהשני. 

הקורונה השנה הרחיקה אותנו חברתית ואמרה לנו לכו תחשבו טוב טוב לאן אתם רוצים להגיע ואיך. היום אנו לאט לאט מבינים שהקשרים ביננו הם אלו שלא בהרמוניה. הרצון של כל אחד למשוך הכול לעצמו בלבד, להרוויח יותר, להשיג יותר, התחרות האין סופית שלא יודעת שובע. כל אלו החלו להתמוטט השנה כמו קוביות דומינו. עולמנו, כפי שאנו מכירים, הולך ומקבל פנים חדשות. אם אנו בני האדם נפנים שהדרך שעד עכשיו צעדנו לא מובילה לטוב והטבע בעצמו שולח לנו סימנים בכל מיני דרכים כמו שיטפונות, התחממות גלובלית, שריפות או קורונה, אז נבין שאנחנו צריכים לקחת את האחריות לידינו. אנחנו חייבים להתקשר נכון אחד עם השני, לעבור משנאה לאהבה, ליחס טוב אחד כלפי השני, לרצות בטובת הזולת ולחשוב מחשבות חיוביות על כולם. אם נצליח, כל אסונות הטבע יירגעו וההרמוניה תשרה בין כל חלקי הבריאה.